<h1>ספר המצות לרמב"ם — לאוין ש'</h1>
<h2>דף נח:</h2>
והמצוה השלש מאות היא שהזהיר הדיין מהכות החוטא הכאות גדולות ממיתות. ובאור זה שכל מחוייב מלקות הנה תכלית מה שילקה ארבעים חסר אחת כמו שבא בקבלה (מכות כ"ב., ספרי דלקמן) ולא יכה אדם עד שישער ההכאה לפי כח המוכה ושניו ומזגו וצורת גופו ואם יכול לסבול הכאת הגדר כלה יוכה ואם אינו יכול לסבול גבול העונש יוכה כפי שיעור סבלו לא פחות משלש הכאות. אמר יתעלה (תצא כ"ה) כדי רשעתו. ותכלית חשבון מנין המלקות ארבעים חסר אחת. ובאה האזהרה מהוסיף בהכאתו ואפילו הכאה אחת נוספת על מה ששער הדיין שהוא יסבול והוא אמרו יתעלה כדי רשעתו במספר ארבעים יכנו לא יוסיף. ולשון ספרי אם הוסיף עובר בלא תעשה אין לי אלא בזמן שמוסיף על הארבעים מנין על כל אומד ואומד שאמדוהו בית דין תלמוד לומר לא יוסיף פן יוסיף. ומזאת האזהרה היא האזהרה מהכות כל איש מישראל. אם החוטא אנו מוזהרין שלא להכותו שאר כל אדם לא כל שכן. וכבר הזהירו מלרמוז להכות ואפילו לא יכה, אמרו (סנה' נ"ח:) כל המגביה ידו על חבירו להכותו נקרא רשע שנאמר ויאמר לרשע למה תכה רעך [שמות ב'].
